בית מגורים הוא המקום השקט והמוגן בו אנחנו מרגישים הכי בנוח. ככזה, עליו להיות מתאים למתגוררים בו, לאורחות חייהם, לשגרת יומם וגם להפתיע אותם ולהוות אמצעי לפעילות או מפגש שלא הוגדרו באופן רשמי מראש ונוצרו תוך כדי התכנון האדריכלי. בבית המגורים חללים ציבוריים ופרטיים, פתוחים וסגורים, שקטים ורועשים, פנימיים וחיצוניים, אם על ידי פתח המאפשר מבט אל החוץ ואם על ידי גישה פיסית אל החוץ וממנו פנימה. הכניסה הראשית, מהווה את נקודת הפתיחה והסיום, היא התפר בין המרחב החיצוני והאויר הפתוח למרחב הפנימי. היא המקשרת בהדרגתיות מהחוץ אל הפנים ולהיפך. את החוץ אפשר להקביל לתכנון המבנה עצמו, כמבנה "פתוח". ללא גג בנוי, אך עם צמרת של עץ, ללא קיר בנוי, אך עם שיח או גדר חיה, ללא מיטה, אך עם ערסל או ספסל, משטח חיצוני כרחבה מרוצפת, שביל, אבני דריכה, מדשאה, אדמה חשופה, קרקע מחופה. השאיפה בתכנון האדריכלי היא שכל האלמנטים יסונכרנו כך שהקשרים בין המרחבים יעבדו יחד וייצרו חווית מחייה ושהייה נעימה, נוחה ויעילה.

בנימה אישית, הקמת מבנה הוא תהליך יצירה מורכב וחווייתי. לא בונים רק קירות, אלא בונים משהו חדש. מקום חדש.
קבלו זאת בשמחה ואהבה, זו זכות גדולה לבנות ולהיבנות. תוך כדי הבנייה, לעתים המבנה יראה לכם קטן ולעתים גדול, חשוך ולעתים מואר, נמוך, גבוה ועוד. כאדריכלית, אני רואה משלבים מוקדמים של התכנון את התוצאה הסופית, ולשם אני מכוונת.
סביר גם שיהיו מדי פעם לילות ללא שינה, יהיו בלתמ"ים (משתדלת מבחינתי כמה שפחות), אבל חשוב שלא תיכנסו למקום של "למה עשינו כך ולא אחרת", חשוב לא להסתכל אחורנית אלא רק קדימה. היו שלמים עם ההחלטות שתקבלו ויהיה הרבה מה להחליט. מבחינתי, משתדלת תמיד לעשות את המקסימום כדי שהתוצאה תהיה הכי טובה שאפשר ולא לשכוח- להכין 3 ק"ג סוכר ושקית מטבעות שקלים כדי לזרוק לתוך היסודות ביציקה הראשונה.